פרויקט משחק מעבר: שתי נשמות הוא יצירה מפוארת של חברת Quantic Dream, שיצרה את Heavy Rain. עם פרויקט זה, המשחק החליט לדחוף את ז'אנר פרויקטים של משחק אינטראקטיבי לרמה חדשה. עכשיו זו עלילה דינמית יותר, שחקנים אמיתיים ואנימציית פנים איכותית. איך משחקים מעבר: שתי נשמות ומה אתה צריך לדעת על זה?
קו סיפור
המשחק מספר על ג'ודי הולמס - ילדה שניחנה במתנה ייחודית. והמתנה הזו טמונה בבן זוג לחיים. ממש מהימים הראשונים, מהותה של איידן קשורה לגברת הצעירה. ואיידן, שחיה עם ג'ודי, לא רק שאינה מצייתת לה אלא גם פועלת נגדה. עם זאת, איידן לא יכול לעזוב אותה, כך שההגנה על הגיבורה היא הנטל המתמיד שלו. ועכשיו הם צריכים להתקיים יחד. כל אחד מהם הוא המשך של השני.
תהליך משחק
הפרויקט נהדר, אך אין משחק כזה בבונד, לכן מעבר המשחק לא יהיה מעניין כמו באותו גשם כבד. במשחק זה, אפילו אם לוקחים בחשבון את המספר הגדול של רגעי המשחק והסצנות המתוחות, המשחק פשוט מאוד, כמו בגבול או בפרויקטים דומים.
ואם נשווה את סיומי המשחק, סיפור העלילה ורגעים אחרים, הרי בסיפור זה על ילדה ורוח רפאים אין שום לינאריות. כאן, כל פעולה וכל החלטה ישפיעו רק על סיומי הפרק כולו, אך לא על גמר המשחק. לכן ניתן לתאר את המשחק במשחק זה ב- ps3 ומחשב במונח הפשוט "חופש דמיוני".
חופש דמיוני
אז כל העניין במשחק הוא שהשחקן יצטרך ללכת מנקודה א 'לנקודה ב' ולעסוק בהפעלת אירועים. למרבה המזל, ניתן לדלג על חלק מהאירועים הללו וכל מה שהמשתמש מפסיד במקרה זה הוא סצנה קטנה, שזמן ותאריך תחילת המשחק נקבעים שוב על ידי המפתחים.
באשר לרגעי ה- QTE, הם החליטו להיפטר מהם על מנת להחליפם בקפיצות המקלות בכיוונים הדרושים ולחיצה מטורפת על כפתורים מסוימים. וזה יכול היה לשבור את כל המשחק אלמלא המסירה. סצינות האקשן במשחק איכותיות ומרשימות. נכון, יש מעטים כאלה במשחק. יותר ויותר רגעים יומיומיים, ארוחת ערב וטיולים פשוטים.
הצד השני של החופש הדמיוני הוא הדרישות מאיידן. המשתמש יכול לשלוט מעת לעת ביצור זה, אך רק כעת הוא לא יכול להגיע רחוק מ -2 או אפילו 3 מטרים מג'ודי. וכל השלבים, כמו באותו פרויקט של נתן דרייק, חושבו על ידי מעצבי המשחק.
כלומר, יש שתיים או שלוש נקודות, כמה אנשים (זה יכול להיות אפילו אזרחים חסרי בית) וחפצים איתם יכול האדם הלא-גוף להיות באינטראקציה - וכאן מסתיים החופש של היצור הלא-גוף.
היזמים לא יסבירו מדוע אפשר לעבור דרך הדלתות, אך לא דרך הקירות. או, למשל, מדוע הרוח יכולה להתיישב באחת, אך לא בשנייה. לפיכך, ישנה נקודת יציאה סופית, אליה יובל השחקן ביד במשך כל 10 שעות המשחק. זה כמה זמן המשחק יימשך. זה אפילו לא הדרכה משותפת ולא עולם פתוח - סדר המפתחים שולט כאן ורק סיפור עלילתי.
גרָפִיקָה
אם נפרט את הישגי המשחק, אז תיאור הגרפיקה הוא אחד מהם. כל פריים של המשחק מציע שהשחקן עומד מול סרט כמעט אמיתי. פרט מעולה, רוויה ואפילו פוטוראליזם. איך התברר שזה נעשה ב- ps3 זה עדיין בגדר תעלומה. המוזיקה גם לא רחוקה מאחור, כך שהאווירה הסופית, אם לא שמים לב לחופש ולעלילה הליניארית, היא במיטבה.
יתרונות וחסרונות
מקצוענים
- כל פרק במשחק הוא ממש אופוריה לנשמה ועיניים יצירתיים - המרכיב הוויזואלי במיטבו;
- המשחק של הדמויות הראשיות, ואלה שחקנים אמיתיים, משכנע ופורץ לרגשות;
- פסקול מעולה;
- חלק מהפרקים זכו להצלחה - גם בהיסטוריה וגם במשחק.
מינוסים
- סיפור סיפור הוא בבירור לא נקודה חזקה למשחק הזה;
- דמויות המשנה הן סטטיות ומשעממות;
- המשחק מותנה מאוד.
תְפוּקָה
כתוצאה מכך המשחק נעשה כקנבס מצוין, אותו החליטו לקרוע ל 10-20 חלקים ולזרוק כ 1/3 מהם. כל שאר החלקים, כמו סלע, התערבבו והוכנסו למונוליט באופן כאוטי. והתוצאה הייתה מעבר: שתי נשמות. חובבי תמונות נהדרות יאהבו את זה. חובבי העלילה והמשחק האיכותיים לא יאהבו את זה.
