כאשר משתמש באינטרנט צופה בדף אינטרנט, הוא מבקש את הדף משרת האינטרנט. אם כתובת אתר מוזנת בשורת הדפדפן, הדפדפן מגיש בקשה משרת האינטרנט לגבי דף האינטרנט, והשרת שולח נתונים אודותיו למחשב המשתמש.
הוראות
שלב 1
המילה "שרת" היא ממוצא אנגלי, פירושה המילולי הוא "מכשיר שירות". בתחום מדעי המחשב השרת אחראי על מתן מידע למשאבי הרשת.
שלב 2
כאשר אתר נוצר בשרת אינטרנט, מוקצית לו כתובת IP. IP הוא קיצור של פרוטוקול אינטרנט. כתובת IP מורכבת מעשר ספרות מנוקדות (למשל, 127.21.61.137). על מנת להגיש בקשה משרת אינטרנט לגבי אתר מסוים, על הדפדפן במחשב לברר תחילה את כתובת ה- IP של אותו אתר. אם מידע זה אינו נמצא במטמון הדפדפן, הוא מגיש בקשה מתאימה משרת ה- DNS דרך האינטרנט.
שלב 3
לאחר מכן שרת ה- DNS אומר לדפדפן באיזו כתובת IP נמצא האתר. לאחר מכן הדפדפן מבקש את כתובת האתר משרת האינטרנט. השרת מגיב באמצעות שליחת הדף המבוקש. אם דף זה אינו קיים, השרת שולח הודעת שגיאה. הדפדפן מקבל את ההודעה ומציג אותה.
שלב 4
בעולם המקצועי, במצב כזה הדפדפן נקרא "לקוח" ושרת האינטרנט נקרא "שרת". כמו כן, מושגים אלה חלים על מחשבים. מחשבים אלה שפועלים כשרתי אינטרנט נקראים שרתים, ואלה שמתחברים לאינטרנט כדי לקבל מידע נקראים לקוחות.
שלב 5
שרת אינטרנט מכיל בדרך כלל מידע על יותר מאתר אחד. חברות אירוח רבות מספקות מקום למאות ואפילו לאלפי אתרים בשרת אינטרנט אחד. בדרך כלל מוקצה לכל אתר כתובת IP ייחודית משלו. כתובת זו מפוענחת על ידי שרת ה- DNS על מנת לקבל את שם התחום.
שלב 6
שמות דומיינים קיימים מהסיבה שרוב משתמשי האינטרנט מתקשים לזכור מספרים בני עשר ספרות, שהם כתובות IP. בנוסף, כתובות אלה לפעמים משתנות.
שלב 7
כל מחשב שרת מספק גישה למידע המאוחסן בו באמצעות יציאות ממוספרות. לכל שירות המסופק על ידי השרת (דוא ל, אירוח) יש יציאה משלו. הלקוחות מתחברים לשירות באמצעות כתובת IP ודרך יציאה.
שלב 8
כאשר לקוח מתחבר לשרת ביציאה, הוא משתמש בפרוטוקול. הפרוטוקול הוא טקסט שמראה כיצד הלקוח והשרת מתקשרים.
שלב 9
כל שרת אינטרנט תואם לפרוטוקול HTTP. צורת התקשורת הבסיסית ביותר המובנת על ידי שרת HTTP מכילה רק פקודה אחת: קבל. בתחילה, הפרוטוקול הוגבל לשרת ששלח את הקובץ המבוקש ללקוח וכיבויו. בהמשך שופר הפרוטוקול וכל כתובת האתר נשלחה ללקוח.
שלב 10
כאשר המשתמש מקליד את שם כתובת ה- URL בשורת הדפדפן, הדפדפן מפרק את השם לשלושה חלקים: פרוטוקול, שם שרת, שם קובץ. הדפדפן מקבל מידע על כתובת ה- IP של האתר דרך שם השרת ובעזרתו הוא מתחבר למחשב השרת. לאחר מכן הדפדפן מתחבר לשרת האינטרנט בכתובת IP זו דרך היציאה. בעקבות הפרוטוקול, הדפדפן שולח את הפקודה "קבל" לשרת. השרת שולח טקסט HTML לדף האינטרנט. הדפדפן קורא את תגי ה- HTML ומעצב את הדף למסך מחשב הלקוח.
שלב 11
רוב שרתי האינטרנט משתמשים באמצעי אבטחה. לדוגמה, הם יכולים להגביל את הגישה למידע באמצעות סיסמה וכניסה. שרתים מתקדמים יותר מגבירים את רמת האבטחה על ידי הגנה על המשאב על ידי הצפנת מידע בין הלקוח לשרת כך שמידע אישי (מספר כרטיס אשראי, מספר טלפון) יישאר בלתי נגיש למשתמשים אחרים.כל האמור לעיל חל על דפים סטטיים כביכול, כלומר אלה שנותרו ללא שינוי עד שהיוצר יתקן אותם.
שלב 12
אבל יש גם עמודים דינמיים. עליהם, כל משתמש יכול לחפש מילת מפתח, להזין רשומות בספרי האורחים, להגיב. במקרה זה, שרת האינטרנט מעבד את המידע ויוצר דף חדש. ברוב המקרים משתמשים בתסריטי CGI - פקודות מיוחדות המאפשרות לשנות דף אינטרנט.
