SMTP הוא פרוטוקול להעברת דואר אלקטרוני. בניגוד ל- POP3 רגיל, שרת זה מתמקד בעיקר בהעברה, אם כי ניתן לקבל מכתב בכתובת ספציפית בתוך הפרוטוקול. SMTP נמצא בשימוש נרחב על ידי שירותי הדואר המודרניים ביותר.
פונקציות SMTP
SMTP מיושם ברשתות TCP / IP מודרניות. לראשונה מידע על השימוש בפרוטוקול הופיע עוד בשנת 1982. למרות העובדה ששרת SMTP יכול לשמש גם לקבלת הודעות, כיום רוב לקוחות הדואר משתמשים בו רק לצורך שליחה, והעדיפו טכנולוגיות אחרות (למשל, POP או IMAP) לקבלת מידע. הפרוטוקול הוא אחד הפופולריים ביותר ומשמש את הרוב המכריע של תוכניות הדואר והשרתים.
פונקציית SMTP היא לבדוק את נכונות ההגדרות והפרמטרים למשלוח מכתב. פרוטוקול זה משמש לאימות ההגדרות של מחשב המשתמש שמנסה לשלוח הודעות, ואז המסירה נעשית אם כל ההגדרות בוצעו כהלכה. לאחר מכן, עבודת ה- SMTP לא מסתיימת והשרת ממתין להודעה על מסירת נתונים מוצלחת. אם לא ניתן להעביר את ההודעה מסיבה כלשהי, הודעה מתאימה נשלחת לשולח.
קביעת תצורה של SMTP
קביעת התצורה של SMTP מורכבת מהתקנת התוכנה הדרושה וקביעת כתובת השרת המשמשת למשלוח. כדי לשלוח מצד המשתמש, עליך להתקין תוכנית לקוח שיכולה לשלוח מכתבים ולתקשר עם שרת ה- SMTP באמצעות פרוטוקול TCP / IP. לאחר מכן, התוכנית מושקת ומוגדרת לעבודה עם השירות למשלוח וקבלת דואר על ידי ציון ההגדרות הדרושות. לאחר מכן המשתמש מנסה לשלוח הודעה. אם ההגדרות נכונות, המכתב יועבר לנמען.
ברוב שירותי הדוא ל המודרניים כבר יש שרתים מוגדרים לשליחת הודעות. אם אינך משתמש בתוכנת צד שלישי לשליחת מכתבים, באפשרותך לשלוח מכתב מבלי לבצע הגדרות נוספות באתר השירות בו יש לך חשבון.
מנהלי שרת SMTP מודרניים דורשים אימות של משתמשים לפני שהם יכולים לשלוח את ההודעה שלהם. על המשתמש לציין תחילה את שם המשתמש והסיסמה שלו בשרת, ורק לאחר מכן להמשיך לשלוח. הגנה זו משמשת לחסימת האפשרות לשליחת דואר זבל באמצעות פרוטוקולי SMTP פשוטים. בעבר, כתובת ה- IP הייחודית של השולח שימשה לזיהוי בפרוטוקול SMTP.
