הגרסה האנגלית של השם ל- Wi-Fi נראית כך: Wi-Fi. זהו משחק מילים, רומז על תקן ה- Hi-Fi הידוע - "High Fidelity", או ברוסית "High fidelity". ניתן לפרש את המושג "Wi-Fi" באופן הבא: "Wireless Fidelity" (מתורגם כ"דיוק אלחוטי "), אם כי כרגע לא נעשה שימוש רשמי בנוסח זה, ולא ניתן לפענח את המונח עצמו.
הוראות
שלב 1
Wi-Fi, או WLAN אחרת, הוא אינטרנט אלחוטי הפועל בהתאם לתקני IEEE 802.11n (העברת נתונים מתבצעת במהירות של עד 300 מגה לשנייה), IEEE 802.11a (מהירויות עד 54 מגה לשניות בתדרים בתוך 5 ג'יגה הרץ), IEEE 802.11b (קצב העברת נתונים - עד 11 מגה-ביט / שנייה בתדרים של עד 2.4 ג'יגה הרץ), IEEE 802.11.g (מהירות 54 מגה-ביט / שנייה, אך תדרים - עד 2.4 גיגה-הרץ).
שלב 2
הכל עובד ככה: מכשירי לקוח (מחשבים אישיים, מחשבים ניידים, סמארטפונים ואחרים) מחוברים לנקודת הגישה באמצעות מקלטים (מתאמים) של Wi-Fi. החיבור לרשת מקומית או לרשת העולמית מתבצע באופן אוטומטי ממש שניות ספורות לאחר ההתחברות. לא משנה איך מחברים את האינטרנט לנקודת הגישה.
שלב 3
הפעל את המחשב ופתח את "מרכז הרשת והשיתוף". בחר חיבורים אלחוטיים ומצא את הרשת שאליה תרצה להתחבר ברשימה.
שלב 4
לחץ על שם הרשת והזן את הסיסמה במידת הצורך. המחשב יתחבר והמערכת תבקש ממך לקבוע את סוג הרשת. נקודות גישה מתחלקות לשתי קטגוריות: פרטי וציבורי. הראשונים משמשים רק את בעליהם, אך אם הרשת אינה מוגנת באמצעות סיסמה, משתמשים אחרים יכולים גם להתחבר אליה. אלה ציבוריים הם אלה, בחינם או בכסף, מהווים הזדמנות לגשת לאינטרנט עבור מספר בלתי מוגבל של אנשים. נקודות גישה לאינטרנט אלחוטי ("נקודות חמות") ממוקמות במקומות הומים: שדות תעופה, תחנות רכבת, ספריות, בתי מלון, מסעדות, בתי קפה, והאחרונים משתמשים בהזדמנות זו כפיתיון טוב ללקוחות: אחרי הכל מבקר שמתחבר ל אינטרנט, כל דבר, לפחות בקבוק מים, אבל הוא יקנה, אפילו מתוך הגינות.
שלב 5
הפעל את הדפדפן והיכנס לאתר הרצוי.
