סין היא המדינה הגדולה בעולם מבחינת אוכלוסייה. על פי מפקד האוכלוסין ב -2010, התגוררו בו כמיליארד 348 מיליון בני אדם. במהלך העשורים האחרונים, לאחר שעשתה פריצת דרך ענקית בתחום המדעי והתעשייתי, סין הפכה למדינה עם אחת הכלכלות המפותחות ביותר, והיא נמצאת במקום הראשון מבחינת עתודות זהב ומטבע חוץ.
במשך תקופה ארוכה, בשל שליטה של מערכת פוליטית ואידיאולוגית נוקשה, הגישה של אזרחי סין לאינטרנט הייתה מוגבלת. למשל, רק בשנת 1993 הצליח המכון לפיזיקה באנרגיה גבוהה בבייג'ינג להתחבר לרשת. ובשנת 1995, צ'יינה טלקום, באמצעות שני ערוצים המחברים בין סין לארצות הברית, החלה לספק שירותי אינטרנט באמצעות קווי טלפון - רשת DDN ורשת X.25. רוחב הפס של הערוצים הללו בסטנדרטים של ימינו נראה מגוחך: 64 קילו-סיביות לשנייה. בשנת 1997 כבר היו במדינה כ -300 אלף מחשבים המחוברים לאינטרנט וכ -620 אלף משתמשים.
ובכן, נכון לעכשיו, מבחינת מספר האזרחים שמשתמשים באופן קבוע באינטרנט (כ- 298 מיליון), סין יצאה במקום הראשון בעולם, והדפה את ארצות הברית לאחור. על פי סקרי דעת קהל, מתוך 298 מיליון בני אדם אלה, כ -210 מיליון מבצעים רכישות שונות באמצעות הרשת העולמית, ולמעלה מ- 44 מיליון משלמים חשבונות. הרוב המכריע של המשתמשים מחובר לאינטרנט מהיר באמצעות ספקים כמו צ'יינה טלקום, צ'יינה יוניקום, צ'יינה מובייל.
הנהגת המפלגה הקומוניסטית הסינית מעדיפה לנהל מדיניות זהירה כלפי המשתמשים. בעודם מכירים בכך שהאינטרנט מועיל מאוד לחינוך ולעסקים, הרשויות בו זמנית מנסות להגביל את הגישה לאתרים המכילים חומרים מגונים או להפיץ רעיונות לא רצויים (מנקודת מבט של הרשויות). דפי אינטרנט מסוננים על ידי מילות מפתח שנוצרו על ידי קציני ביטחון המדינה ועל ידי רשימה שחורה של כתובות אתרים. מנועי חיפוש זרים מסננים גם תוצאות חיפוש באותו אופן.
על מנת להיות מסוגלים להשתמש ברשת בבתי קפה באינטרנט, המשתמשים צריכים להציג תעודות זהות. ובעיר הבירה של סין, בעלי בתי הקפה באינטרנט נדרשים לצייד את המקום במצלמות מעקב וידאו ולנהל תיעוד של מבקרים.
